עלייאן ואח' נ' לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.לפני תביעה בגין תאונת דרכים קלה, שבה היו מעורבים רכביהם של התובע ושל נתבעת 2 – חברת הדואר.

2.התאונה אירעה ביום 2.9.2010, סמוך לסניף משרד הרישוי ברחוב האומן בירושלים. ברכב של נתבעת 2 נהג מר שבי חתואל, שהיה באותו זמן עובד של חברת הדואר.

3.לטענת התובע, הרכב של נתבעת 2 חנה ליד סניף הדואר הסמוך למשרד הרישוי, במקום שאסור לחניה ומסומן בצבעי אדום-לבן. כאשר חלף עם מכוניתו ליד הרכב של נתבעת 2, פתח נהג הרכב את דלת הרכב ופגע במכוניתו, בחלק האחורי של דופן ימין.

התובע צירף חוות דעת שמאי המצביע על הנזקים שנגרמו למכוניתו (עבודות צבע ופחחות בדלת ימנית-אחורית והחלפת ידית דלת ימנית-אחורית).

בדיון הציג התובע תצלומים המלמדים על הנזק שנגרם למכוניתו, כאשר ניתן לראות בהם בבירור סימני צבע אדום, כצבע הרכב של נתבעת 2, במקום הפגיעה.

4.גרסתו של חתואל שונה. לטענתו, בזמן התאונה הוא ישב ברכבו, כאשר דלת הרכב פתוחה כדי פתח צר, של כ-10 ס"מ בלבד. רכב התובע ניסה לעבור בכביש, אך ביצע פנייה רחבה מדי ונאלץ לסטות בצורה חדה ימינה, וכתוצאה מכך פגע בדלת רכבו.

גם נתבעת 2 צירפה תצלומים, שבהם ניתן לראות כי בקצה של דלת הרכב נגרם קימוט של הפח.

5.השאלה ששנויה במחלוקת בין הצדדים היא, האם במהלך נסיעתו של התובע נפתחה לפתע דלת מכוניתה של נתבעת 2 מבלי לוודא אם פתיחת הדלת פוגעת ברכבו, ונגרם הנזק, או שמא יש לקבל את טענת נתבעת 2, כי דלת מכוניתה היתה פתוחה בטרם הגיע התובע למקום, ואז – כאשר היתה הדלת פתוחה פגע בה.

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובתצלומים ולאחר ששמעתי את העדויות, אני מבכרת את גרסתו של התבוע על פני זו של נתבעת 2, שהוצגה בעדותו של חתואל.

במקרה זה לא הובאו עדים חיצוניים שראו את התאונה. ואולם, מיקום הנזק, כפי שהוא עולה מן התצלומים שצורפו, מתיישב יותר עם גרסת התובע: אם נכונה גרסת הנתבע, לפיה התובע פגע בדלת מכוניתו בהיותה פתוחה, כי אז הפגיעה במכוניתו של התובע אמורה היתה להיות אך ורק בחלק הקדמי של הרכב ולא באמצע הדופן הימנית.

מיקום הנזק ברכבו של התובע, בחלק האמצעי והאחורי של הדופן הימנית, וסימני הצבע שנותרו במקום, מתיישבים יותר עם המסקנה שהנתבע פתח את הדלת מבלי לוודא שהכביש פנוי.

גם הנזק שנגרם למכוניתה של נתבעת 2 – מעיכה קלה בקצה הדלת – מתיישב יותר עם המסקנה שחתואל פתח את דלת הרכב ופגע במכוניתו של התובע, שאם לא כן, היה רכבו נפגע בצורה חמורה יותר ובצורה שונה מהפגיעה שנראית בתצלומים.

איני מקבלת את גרסתו של חתואל, כי התאונה יכולה היתה להיגרם כתוצאה מכך שדלת מכוניתו נפתחה אך כדי 10 ס"מ, וזאת - גם מן הטעם שמשמעות הדבר היתה, כי המרווח בין מכוניתו של התובע לזו של נתבעת 2 במהלך הנסיעה היה פחות מ-10 ס"מ, טענה שאינה מתקבלת על הדעת.

7.לפיכך, אני קובעת, כי האחריות לנזק שנגרם למכוניתו של התובע מוטלת על נתבעת 2. נוהג רכב המבקש לפתוח דלת, חייב לנהוג בזהירות מרבית, לבדוק היטב אם אין בפתיחת הדלת כדי להפריע למשתמשים בדרך, או חס וחלילה לפגוע ברכבים או באנשים העוברים סמוך לאותו רכב.

תקנה 80 לתקנות התעבורה התשכ"א-1981, קובעת, בין היתר, כי לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות להבטחת שלומם של עוברי דרך. יש לציין, כי התקנה אינה מבחינה בין פתיחת דלת פתאומית לבין פתיחה של דלת לאורך זמן.

8.סוף דבר, דין התביעה להתקבל. מאחר והאחריות הבלעדית לתאונה רובצת לפתחו של חתואל, שפתח את הדלת אל כיוון הכביש שבו התנהלה תנועה, במקום שבו המעבר צר ממילא, ופגע במכוניתו של התובע. מכאן, שעל נתבעת 2, לשאת בנזקיו של התובע.

9.לאור כל האמור, אני פוסקת כדלקמן:

הנתבעים ישלמו, יחד ולחוד, לתובע, בתום 30 יום מיום קבלת פסק הדין, סך של 2,939 ₪ (2,417 ₪ דמי הנזק ו-522 ₪ שכ"ט שמאי), אשר ישאו רבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

כמו כן ישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאותיו של התובע, בסך 150 ₪, כאשר סכום זה ישולם אף הוא בתוך 30 יום מהיום, ויישא רבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.